התקפי זעם: החיידק הטורף של החברה המודרנית
כולנו יודעים מהו כעס ונפגשנו בו לא פעם בחיינו. התחושה לפיה העולם והאנשים בתוכו, לא מתנהלים בהתאם לציפיות- לא זרה לנו כלל, ויש שיגידו שזוהי אף תגובה טבעית שמלווה אותנו לאורך כל ההיסטוריה האנושית- החל מפתיחת מלחמות ועד הפלת אימפריות. אז מדוע דווקא בחברה של היום, הכעס הופך לבעיה של ממש? 

מאת: עונג שפירא, מאבחנת מד"ה ומטפלת ביופידבק

התקפי זעם, או בשמם המקצועי- "התקפי טנטרום" הם למעשה התפרצות רגשית הנובעת מתחושת מצוקה וחוסר אונים. התקפים אלו פוגשים אותנו לראשונה בגיל הינקות ולעיתים אפילו לפני שמלאו לנו שנתיים. למעשה, תקופת הינקות, שנמשכת עד גיל 3, היא המפגש הראשוני שלנו עם המציאות, וההבנה שיש מאורעות ואובייקטים חיצוניים שמשפיעים על קיומנו. כאשר הפנטזיות, במונחיו של התינוק, נתקלות במכשול, צף הכעס וניכר בהתנהגותו של התינוק הבוכה והנלחם.

אומנם המפגש הראשוני עם הכעס נעשה כאשר אנו תינוקות, אך מלווה אותנו גם בתקופת הילדות ומגיח לביקור מפעם לפעם בבגרותנו.  

מה קורה לנו בגוף כשאנחנו זועמים?

התקפי זעם הם מצב קלאסי בו הגוף שרוי במתח (STRESS) רב. דפיקות הלב מואצות בכדי לעלות את כמות הדם המוזרמת בפעימה אחת, השרירים מתכווצים, ויש תחושה של חוסר אוויר בריאות. כלומר, הגוף מכין את עצמו להתמודדות עם אירוע מאיים או לא נעים. בדומה ללחץ נפשי, שמעורר את מערכת האזעקה בגופנו, כך גם קורה כאשר אנו כועסים.

היום הקשר בין גוף לנפש ידוע לכל, המוכנות של הגוף לקראת תרחישי מצוקה מודרניים (כמו למשל מריבות וויכוחים) באה על חשבון מערכות פיזיולוגיות אחרות חיוניות, ועשויה להוביל להתפרצות מחלות חמורות וביניהן- התקפי לב.

כאשר הכעס במרכז, אנו לא מצליחים לחשוב צלול, ויש תחושה שהעולם מסביבנו מאבד מערכו. הנחות אלה מובילות אותנו לתפקוד לקוי, קבלת החלטות לא מיטבית, ופספוס הזדמנויות- מחיר כבד לשלם בחברה המודרנית. 

 

אז והיום..

כאמור, התקפי זעם אינה תופעה חדשה. המלחמות הגדולות ביותר פרצו כי מישהו כעס על מישהו שכעס עליו בחזרה. אולם, החברה של היום מתאפיינת בעודף גירויים, נעה בקצב מסחרר והציפיות שלה מאיתנו- הרבה יותר מורגשות.

אם בעבר תהליכי החשיבה היו בסיסיים והושפעו מהאמונה והדת, אז החברה המודרנית הולידה תהליכי חשיבה רציונליים ומבוקרים, ובכללן- גם את הביורוקרטיה, שרבים מאיתנו לא מיודדים איתה.

לא חסרים גירויים סביבנו שילהיטו את הכעס שאנו מתאמצים לרסן. במקרה הטוב, אנחנו מתעלמים ממה שמטריד אותנו עד שזה מתפוצץ, במקרה הפחות טוב- אנחנו מציגים התנהגות נוקשה שמרחיקה את הסביבה ומונעת מאיתנו להרגיש שייכים. 

בחברה בה העיניים נשואות לטכנולוגיה, קידמה ואיכות חיים, אין מקום לפשרות. כך יוצא שלא מעט פעמים, הציפיות מתנגשות עם המציאות, ואנחנו מרגישים שאנחנו עומדים להתפוצץ.

כעס וילדים

מורים והורים רבים נתקלים לא פעם בהתקפי זעם אצל ילדים. הכעס והעצבים מתבטאים לעתים בצורה מאוד קשה שמעלה שאלות בנוגע למידת הסתגלותו של הילד למסגרת החינוכית והמשפחתית. עבור הילד, הכעס הוא מעין מחאה כלפי העצמי, הסביבה והעולם ויש לו הצדקה מוחלטת. כאשר הדחף הוא כ"כ חזק, או שהמציאות קשה מנשוא עבור הילד, אנחנו נצפה לראות התנהגות אגרסיבית ולא מתפשרת. החמור בעניין הוא שאותו ילד כועס, גודל להיות מבוגר כועס שמתקשה להתמודד עם העולם שבחוץ. הילד הכועס מתקשה למנוע את התפרצות זעמו במסגרות החברתיות ובבתי החינוך, מפריע למהלך התקין של השיעורים, ומשקיע הרבה מהאנרגיה בגירויים הסביבתיים, כך שנבצר ממנו לרכוש את הכלים המתאימים להשגת יעדים, השתלבות בחברה ופתרון בעיות. העימות הלא נעים עם המציאות פוגע במסוגלות העצמית שלו עד כדי וויתור ממשי על הפוטנציאל האישי. 

מתי הכעס הופך לבעיה?

בדומה להיבטים נוספים בחיים, בעיה הופכת לבעיה כאשר היא מפריעה לתפקודנו התקין. אומנם כעס זוהי תכונה אנושית התורמת להתפתחות האישיות, ומיידעת אותנו על הגבולות שלנו, ואף מאפשרת לנו להרוויח את מעלת הביטחון, האסרטיביות, הביטוי העצמי והאותנטיות בקשרים. אך, כאשר הכעס יוצא משליטה, אנו זוכים גם לצדדים הפחות נעימים של החברה, השייכות שלנו מתערערת, האסרטיביות מתחלפת בעקשנות, הביטוי העצמי עובר את הגבול והאותנטיות..מתחלפת במילים מכוערות שהסביבה מדביקה. בנוסף, כאשר אנו נמצאים במסגרת ויש לנו יעדים, בין אם אנחנו מחזיקים במשרה בכירה ובין אם אנחנו מדברים על ילדים בביה"ס היסודי, התקפי זעם מבדלים אותנו חברתית, מחבלים לנו בהשגת היעד, ופוגעים לנו בבריאות.

הקו הדק בין כעס וחמלה

"בשלושה דברים נמדד האדם: בכוסו, כיסו וכעסו", אמרו חז"ל, והזכרנו איזה מחיר אנחנו משלמים כאשר הכעס יוצא משליטה. יחד עם זאת, לא הרבה מרחיבים על הקו הדק שקיים בין כעס עצום ובין חמלה. היכולת שלנו להסתכל על מצבים ממקום של הזדהות, הבנה וצמיחה, זהה ליכולת שלנו להסתכל על מצבים מתוך כוחנות. נסו לחשוב על מקרים בהם פונים אליכם בבקשה ומצבים בהם פונים אליכם בדרישה- הרבה יותר קל לבצע את אותה משימה, גם אם אנחנו לא משתגעים על הרעיון, כאשר מתווספת לה המילה "בבקשה" או מתוך תחושה של הזדהות עם הפונה. תמיד עוזר לקחת נשימה ארוכה ואטית, עד שמרכיבים את המשקפיים של הצד השני ומקבלים גישה למאגר החמלה האישי שלנו. 

התאוששות היא מילת המפתח.

אני אגלה לכם סוד, זה לא באמת משנה איך ומה הוביל לכך שאתם כל כך כועסים והתקף הזעם מכה בכם בעצמה, אנחנו לא יכולים לשלוט בסביבה שלנו ובמה ואיך אנשים יגידו את שעל לבם, אך אנחנו יכולים לשמור על בריאותנו ומלוא כוחנו. יכולת ההתאוששות שלנו ממצבים מעוררי רגש ניתנת ללמידה ואימון. הכרה של דפוסי ההתנהגות והתגובות הפיזיולוגיות של הגוף בהתקפי זעם, ותרגול המשלב כלים קוגניטיביים שיאפשרו לנו לפרק את הבעיה, להעריך את המצב מחדש ולמצוא פתרון הולם, ישפרו את יכולת ההתאוששות שלנו ויאפשרו לכעס לחלוף כלא היה. אימון יכולת ההתאוששות המנטלית והפיזית, ימנע מהצטברות של כעס בפנים, ויפחית את תדירות ההתקפים. ניתן לקרוא עוד על חשיבותם של אימונים מנטליים והתאוששות פיזיולוגית- כאן

השורה התחתונה

כעס הוא מנגנון עתיק שמלווה אותנו לאורך כל ההיסטוריה, כאשר הוא יוצא משליטה ומתפרץ, אנחנו לא מצליחים לתפקד בצורה מיטבית, נוטים להתבודד חברתית, ופוגעים בבריאותנו. הסובלים מהתקפי זעם תדירים, בחברה המודרנית- הגדושה בגירויים (החל מפרסומות מכל עבר, דרך מוצרי מותרות, וכלה בקצב הטכנולוגיה), מתקשים לפלס את דרכם, להתמיד במסגרות ולממש הזדמנויות שיכולות לקדם ולפתח אותם. זכרו- הזדהות וחמלה יכולים לסייע לנו למנוע את התקף הזעם הבא, ואם הוא כבר פה- הכי חשוב זה לזכור לקחת את עצמנו בידיים ופשוט...להתאושש!